ילדי קשב וריכוז: בוקר טוב ילד אהוב שלי

סביר להניח שרובכם מכירים את ריקוד הטנגו של הבוקר.

"שי קום", עוד רגע אמא. "שי קום", שבע ועשרה! "שי קום, שבע ורבע!!!" והטונים עולים, ולו אין בכלל חשק, ואתם חייבים לצאת לעבודה, כבר מאוחר, ולפעמים יש עוד אחים להסיע לגן ולבית הספר. וילד הקש"ר (קשב וריכוז) המתוק שלכם צנח הרגע מהמיטה, רחוק מלהיות ער לחלוטין, מדליק את הנייד, צופה בסרטון ולועס באיטיות את הקורנפלקס שמולו.

(המצב מחמיר כשהם גדלים ומתבגרים, ואז תשמעו גם את המשפט "כיוונתי שעון, אני אקום". ברור! אתה תקום ב-12:00.)

ילדי הקש"ר מנהלים יחסי אהבה-שנאה עם הזמן. לעיתים הזמן עובר להם מהר מדי, בערב לפני השינה למשל. אפשר אפילו לומר שיש להם הגדרת זמן משלהם.

אז איך נמנעים מכעסים?

קודם כל נושמים עמוק, ונמנעים בכל לשון, גם זו הפנימית, ממשפטים כמו: אתה כל הזמן מאחר, מה יצא ממך, איך תשיג משהו בחיים שלך, אתה איטי כל כך שהכול נהרס בגללך.

במקום זה נסו חיזוקים חיוביים: חזקו אותם כשהם מתלבשים לבד, כשהם מכינים מערכת בגדים למחר. כל דבר קטן יעודד אותם לשאוף לקבל מכם עוד ועוד חיזוקים.

גייסו את הילדים שלכם לשינוי.

ואל תשכחו להיות מוכנים בעצמכם, אם ניתן אפילו אחרי הקפה של הבוקר (קומו שעה לפניהם, ממליצה בחום). כך תוכלו לעזור להם לצאת מהר יותר מהבית, לעצמכם להיות רגועים יותר, וההצלחות יידבקו אליהם כמו מגנט.

אז שיהיה לכם קשר קסום, ושתדלגו יחד לגן ולבית הספר.